<h1>ראבי"ה סימנים תקכ"ח—תק"ל</h1>
<h2>דף פז:</h2>
ופותח שליח ציבור ואומר כל נדרי וכו', כדאמרינן בנדרים [כ"ג ע"ב] הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאדור מכאן ועד ראש השנה הבאה לא יהו קיימין, דיום כיפורים איקרי ראש השנה, כדכתיב [יחזקאל מ'] בראש השנה בעשור לחודש וגו', ולכך לא חששו בין ראש השנה ליום כיפורים. ויש מרברבתא שנהיגי לומר מיום הכיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לשלום בכלהון איחרטנא בהון, כלישנא דמתניתין, ובראיותיו לא אאריך. ואנו נוהגין לומר מיום הכיפורים שעבר עד יום כיפורים זה הבא עלינו בכולהון איחרטנא בהון. פירש רבנו זקיני משום שאין הכל בקיאין לידע דהנודר כאילו בנה במה. וכולם מכוונין לדעת השליח ציבור כאילו אמרו בפירוש שבנו ונתחרטנו על הנדרים והננו נשאלין, והוא מתיר להם בהסכמת רבים, שאין יחיד מתיר אלא אם כן מומחה. וכן נראה לי עיקר. ואין צריך לומר חוץ מגזירת הקהל ותקנתן וחרם של יישוב, שאין הסכמתם להתרה זו, ויחיד נמי לא מצי למישרי. ונהגו לומר שלש פעמים כל נדרי, כלשון תלמוד מותר לך מותר לך מותר לך וכן מופר לך מופר לך מופר לך. ובמנחות [ס"ה ע"א] תנן מגל זו מגל זו מגל זו אקצור אקצור אקצור וכו'. וגם נהגו לקרות כל נדרי הציבור עם שליח ציבור כדי שיהיו לכל הפחות שלשה המתירין. וכן כאשר השליח ציבור מתיר להם גם הם מתירין לו, שהוא אינו יכול להתיר לעצמו, כדתנן כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו. ואיתא נמי במשנה מסכת נגעים [פ"ב מ"ה]. ולאחר שאומר שלש פעמים כל נדרי קורין [הציבור] עם ה[שליח] ציבור ונסלח לכל עדת ישראל וכו'. ויש ארצות שאומר אותו כל הקהל בקול רם כדי שיסכים [הקדוש ברוך הוא] על ידיהם ויסלח לכל חטאת עמו ישראל. ומברך השליח ציבור שהחיינו וקיימנו והגיענו וכו', דקיימא לן אומר זמן בראש השנה וביום הכיפורים מדברי סופרים, כדפרישית בראש השנה. וזמן אמרו אפילו בשוק. ועל הכוס אי אפשר, כיון דקיבלה עליה איתסר ליה למישתי, כדאמרינן בפרק בכל מערבין [מ' ע"ב]. ואי איתרע מילה ביום הכיפורים דבר זה פירשתי בסוף הלכות תענית. ושוב עונה ברכו אחר התרת נדרים, לאפוקי נפשיה מפלוגתא, כדאיתא בנדרים [ע"ז ע"א] ובמסכת שבת [קנ"ז ע"א], ומתיר קודם כניסת שבת שבתון, ותו כיון דאפשר עבדינן מבעוד יום. ובתשובת רב פלטוי גאון כתוב מנהגא דידן ובבית רבינו שבבבל שאומר שליח ציבור שהחיינו ושוב כל נדרי ושוב ברכו וכל כך למה שמא יהיה אחד מישראל שלא בירך. אבל אם יש תלמיד חכם שרוצה לומר לבדו בפני עצמו הרשות בידו שזמן אמרו אפילו בשוק. ובנעילה אומר פעמים באהבה כמו במוסף. עד כאן יסודו. ורבינו זקני כתב נמי דלהכי אמרינן שלש פעמים כל נדרי שמא יש שלא שמע בפעם ראשונה או גם בשנייה [וישמע] בשלישית, ואני אשר עם לבבי כתבתי. ויש פרושים שאחרי ברכו עומדים כל הלילה והיום על רגליהם, דגרסינן בפרקי רבי אליעזר פרק מ"ו ראה סמאל שלא מצא חטא בישראל ביום הכיפורים ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל כן ביום הכיפורים מה מלאכי השרת אין להם קפצים כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכיפורים מה מלאכי השרת אין אוכלים ושותים אף ישראל כן ומה מלאכי השרת נקיים אף כן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכיפורים ומה מלאכי השרת שלום ביניהם כן ישראל ביום הכיפורים והקדוש ברוך הוא שומע עדות מפי קטיגור שלהם ומכפר על מזבח ועל מקדש ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטן ועד גדול וכו'. ואם חל יום הכיפורים בשבת אומר ויכולו וכו' ושוב אומר מגן אבות בדברו וכו' וחותם מקדש השבת ואינו מזכיר יום כיפורים בחתימה, כדאמרינן בפרק במה מדליקין [כ"ד ע"ב]. ולא דמי לנעילה דחותמין בתרווייהו, דהתם יום הוא שנתחייב בארבע תפלות, אבל מגן אבות לא איתקן אלא מפני הסכנה הילכך סגי לן דחתים רק בשל שבת. ובפירקי דרבי אליעזר [פמ"ד] אמר שצריך לעמוד ביום כיפורים אחד מימינו ואחד משמאלו של שליח ציבור כדכתיב [שמות י"ז] ואהרן וחור תמכו בידיו וכו'. ופותח שליח ציבור יעלה תחנונינו מערב וכו' ושוב פותח שומע תפלה עדיך וכו' ושאר פסוקים של שבח יוצרינו. ושוב מתפלל סליחות, כדאמר רבי שמלאי [ברכות ל"ב ע"א] לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. ושוב יתוודה כענין תפלת המנחה. ואף על פי שבכל ימות השנה מתפלל בלחש, כדאמרינן בפרק אין עומדין [ל"א ע"א] מוקולה לא ישמע בראש השנה ויום כיפורים מתפללים בקול רם כדי שילמדו זה מזה. ולהטעות זה את זה לא חיישינן, כיון שמצויין בידם מחזורים ותפלות, כדאמרינן בתלמוד ירושלמי בפרק תפלת השחר [ה"א] (דבי) רבי יונה כד הוי מצלי בביתיה הוי מצלי בקלא בגין דילפי מיניה בני ביתיה צלותיה וכד הוי מצלי בבי כנישתא הוי מצלי בלחישה. פירוש דלא ליטעי אינשי, וזה היה בשאר ימות השנה. ואף על גב דאמרינן בפרק ואלו נאמרין [ל"ב ע"ב] [שמתודה] בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה, ששחיטת שניהם בצפון, אנו בזמן הזה לכלנו ווידוי אחד מתוודים ואין כאן בושת. ומחייב אינש למיקם בשעה ששליח ציבור מתוודה, דאמר בר המדורי הוי קאימנא קמיה דמר שמואל והוי יתיב וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו [קם אמר] עיקר ווידוי האי הוא. ומאי קאמר רב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי וכו', והיינו וידוי דרבא כוליה שתא. והכי נהגו לומר אבל אנחנו חטאנו, ובתר תפלה אמרינן אלהי עד שלא נוצרתי, ובנעילה עבדינן כי הא דעולא בר רב נחית קמיה דרבא בנעילה פתח באתה בחרתנו וסיים מה אנו ומה חיינו וכו' ושבחיה רבא. ולא אמר אבל אנחנו חטאנו אלא אמר אתה נותן יד לפושעים וכו' שיש בו מה אנו ומה חיינו וכו'. ורבינו זקיני כתב שאומר גם אבל אנחנו חטאנו וכו', כדנהגינן, אלא שקיצר התלמוד ולא פירש אלא מה שחדש. ואמר אתה מבין תעלומות לב וכו' עד גמירא. תניא מצות ווידוי וכו' עד היכן אמרו לאחר תפלה והעובר לפני התיבה אומר ברביעית רבי מאיר אומר מתפלל שבע וחותם בוידוי וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם וצריך לפרש החטא וכו'. ויש שישנים בבית הכנסת ואומרים מזמורים (וכו') ותחינות, והוו להו כחכמים ותלמידיהם שמותר להם אפילו לאכול ולשתות בבית הכנסת ובבית המדרש, כדפירישית בחיבור זה במסכת מגילה. ועוד שמשום שמירה ישנים שם, כדאמרינן בפרק כיצד מעברין [נ"ה ע"ב] ובבית הכנסת שיש בה דירה לחזן וכו'. ולמחרת משכימין לבית הכנסת וקורין ברכות ומזמורים כבשאר שבתות וממתינים [לקרות בקרבן תמיד של שחר] לאור היום. ועומד השליח ציבור ואומר ברוך אתה י' אלהינו מלך העולם הפותח לנו שערי רחמים. ובירושלמי דתענית [פ"ד ה"א] ודברכות [פ"ד ה"א] והכא מפורש מאי נעילה נעילת שערי שמים, ואיכא דאמרי התם נעילת שערי עזרה, ובשחרית היו פתוחים ובנעילה היו ננעלים והיינו דקאמר הפותח לנו שערי רחמים. ובתענית פירשתי לה. ובגמרא דידן מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירא ושמואל אמר מה אנו ואיתותב שמואל. ומתפלל [ב]יוצר כמו בתפלת ערבית ומסיים. ומפקינן שני ספרי תורות וקורין באחרי מות, ומפטיר קורא בפנחס, ומפטירין ואומר סולו סולו. הכי איתא בירושלמי דמגילה, ובגמרא דידן [מגילה ל"א ע"א] גרסינן מפטיר כה אמר ה' רם ונשא. ונודרים נדרים לכבוד נשמת אבותיהם. ואית דאמרי והשיאנו ה' אלהינו. וכבר כתבתי בענין ראש השנה זה. ושוב מתפללין מוסף ומתוודין כמו בתפלת יוצר. בסדר רב עמרם כתב מנהג יש [בשתי] ישיבות לומר בערבית ושחרית ומנחה אתה מבין ואתה יודע ועל חטא הבא בא"ב ובמוסף אינו אומר אתה מבין אלא אתה יודע ועל חטא הבא בסימן אר"ש זס"ג. ובקלוניא בערבית ושחרית ומנחה נוהגים לומר אתה מבין, אבל במגנצא אינו אומר [אתה מבין אלא בערבית, וגם אבינו מלכינו אין אומר] במוסף. ועוד כתב בסדר רב עמרם ואין צריך לומר עבודת יום כיפורים כגון אתה כוננת ואמיץ כח ושאר הסדרים של עבודת כהן גדול ביום הכיפורים לא בתפלת יוצר ולא בתפלת מנחה, לפי שלא היה עבודתו של כהן גדול אלא במוספין. שכן מצינו בתשובת שאלות. וששאלתם על דבר סדר עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים שנהגו מקצת העם לאמרו בשלש תפלות, ויש ביניהם איש שמוחה בידם שלא לאמרו, וכמו שקיבל מרבותיו. נראין הדברים שכן הוא כמו שמקובל, שכמו שלא נזכיר קרבן מוסף אלא בתפלה אחת, כך אינו ראוי להזכיר סדר העבודה אלא באותה תפלה. וגם כן נהגו רבותינו מימות הראשונים, וכן כתוב בתשובת הגאונים. וכן אנו נוהגים. ותו אשכחן בתשובת הגאונים ומנהג של ישיבה בשחרית אומר שבע ויעבור ובמוסף שבע ובמנחה ששה בנעילה שלשה. (וכי מעשה שחסר) שאין אומר סדר עבודתו של כהן גדול אלא במוספין כי היכי דלא אמרינן מלכיות זכרונות ושופרות אלא במוספין, וכן כל תפלות מוספין דירחי שתא לשבתות וחגיא לא אמרינן אלא בתפלה אחת. והילכך לא מיבעיא לן למימר סדר עבודה אלא במוספין. ואי אמרת אמאי קא עביד פייט בצלותא דצפרא אתה כוננת ובצלותא דמוסף אזכיר סלה ובצלותא דמנחה אספר גדולות, וכן עביד בכל תפלה ותפלה קדושא רבא בצלותא דצפרא דמוסף ודמנחה פעמים באהבה ולהיות לכם. [ואנן לא אמרינן פעמים באהבה ולהיות לכם] אלא במוספין ובנעילה משום תקנתא דרבנן ממעשה נס דמיתעבד להו. ואי אמרת אמאי קא עביד פייט סדרים [ו]קדושא רבה בכל קרובה וקרובה, אלא כל קרובה וקרובה נעשית משום ענינו של יום ואגב עבודתו ולפיכך תיקנו חכמים במקום סדר עבודה הכתוב בתפלת שחרית שבע ויעבור ולא לומר עבודה כלל, ובתפילת מוספין לומר סדר עבודה כמנהג ושבע ויעבור ובתפילת [המנחה] במקום אותו הסדר [ששה] ויעבור, ולא לומר סדר כלל. וכן מנהג בשתי ישיבות. וכן פעמים באהבה ולהיות לכם אף על פי שחרזם הפייט בכל תפלה ותפלה אינו ראוי לומר אלא במוסף. וכמו כן הסדרים אף על פי שחרזם הפייט בכל תפלה ותפלה אין ראוי לומר אלא בתפלת המוספין וכן הילכתא. עד כאן לשון הגאון. ונראה לי דהאי דכתב לפי שלא היה סדר עבודתו של כהן גדול אלא במוסף, לאו דוקא, שהרי כל עבודות יום הכיפורים אינן כשירות אלא בו, אלא עיקר עבודות. ומיהו אנן לא נהגינן הכי. וקבלתי בתפלת יוצר יש לומר שלש עשרה פעמים ויעבור כנגד שלש עשרה מדות.
